אברהם ליפשיץ נולד בשנת 1907 בהולנד, כבן הצעיר בין שבעת ילדי המשפחה.
אביו, חיים שמעון ליפשיץ, יליד קרקוב (אז בתחומי אוסטרו – הונגריה) היה יהלומן מכובד באמסטרדם ובסכווינגן, הולנד. שלושת אחיו הגדולים של אברהם, השתלבו בעסק המשפחתי, ולכן היה ההלם גדול כל כך כאשר הכריז אברהם שאין בכוונתו לעבור את ההשתלמויות המקצועיות שתוכננו עבורו בבומביי, ריו דה ז'נרו וניו יורק וכי בדעתו להגשים את החינוך הציוני – מזרחי שקיבל, להצטרף להכשרה ולעלות לארץ ישראל כחלוץ.
אברהם היה בן הזקונים החביב, וכל משפחתו ציפתה, שאם לא ישתלב בעסק המשפחתי, לפחות יוכיח את כשרונותיו בתחום האקדמי ויהיה לפרופסור מפורסם. מרד הנעורים עלה לאב ולבן בשנת שתיקה זועמת, עד שנמצא האדם שהביא להפשרת הקרח ולמציאת פתרון – אברהם לא יעלה לישראל כפועל פשוט, אלא ילמד בבית ספר גבוה. המקצוע שנבחר – תעשיית תוצרת החלב.
בשנת 1930 זכה אברהם ליפשיץ באחד מששת הסרטיפיקטים שקיבלה יהדות הולנד ובשנת 1931 הוא הגיע לישראל עם רעייתו.
תחילה חרש את אדמת הארץ, ואחר כך עבד בתנובה ירושלים כאיש העמק, כשהוא נשרט ונחתך בידיים תוך רחצת בקבוקים של "כפיר" וכוסות לבן. לאחר שעזב את תנובה פתח אברהם מחלבות עצמאיות בנחלת יצחק וברחוב טשרניחובסקי. תאונת דרכים בה איבד את ידו קטעה את חלום החלוץ והחזירה אותו לענף היהלומים.
בשנת 1958 בחרו 600 חברי בורסת היהלומים, ששכנה אז ברחוב אחוזת בית 3, באברהם ליפשיץ לכהן כנשיא השלישי של הבורסה.
אברהם ליפשיץ ייסד את קרן העזר של בורסת היהלומים על שם גיסו, פנחס הולנדר, שנפטר בשנת 1953 ובשנת 1961 יסד את אגודת היהלום.
ב – 24 לינואר 1964 ביקש אברהם ליפשיץ חופשה מהבורסה ומשה שניצר ז"ל מילא את מקומו בתפקיד הנשיא במשך שנתיים.
אברהם שב למלא את תפקיד הנשיא אך ב – 28 לדצמבר 1966, בעקבות פטירתו של אחיו, הוא הודיע לנשיאות הבורסה על התפטרותו מתפקיד נשיא הבורסה. פה אחד התקבלה הצעתו של משה דנקנר לבחור בו לנשיא כבוד לכל ימי חייו.
אברהם ליפשיץ הלך לעולמו בשנת 1992. הבורסה הנציחה את זכרו וקראה לאולם המסחר על שמו.
מתוך הספר "היהלום שבכתר" מאת שירה עמי
