מאז ומעולם הייתה היצירה חלק ממני, אך סיפור חיי דחק אותה לפינה בכל
עת שהרימה ראשה ורק לאחרונה חזרה זו להשתלב בו.
בגיל 19, כחברה בגרעין הנח"ל שהקים את אל-חמה (מבוא חמה), נפצעתי
בהפגזה ירדנית ושוחררתי מהצבא.
התחתנתי עם איקי (יצחק-איציק ברק), חברי מגיל 14 וביחד הקמנו משפחה.
ילדתי 3 ילדים, עבדתי בבית, בגינה ובפרדס ותוך כדי כך רקמתי, סרגתי סוודרים, תחרה
ומקרמה, ארגתי שטיחים בנול ואף תפרתי.
בזמן זה, נכנס איקי לעבוד בבורסת היהלומים ובשנות ה 70 התקבל כחבר בה
ובמהירות התקדם לתפקידי קניין ומנהל משרדו של שמחה לוסטיג, שהיה באותה עת ס. נשיא
הבורסה.
נדמה היה כי החיים מחייכים בשגרה מבורכת אך כעבור כמה שנים ניחתה
עלינו המכה - איקי חלה בטרשת נפוצה ולאט לאט התדרדר מצבו עד שלא יכול היה לעבוד
עוד.
בעצה משותפת החלטנו להחליף תפקידים - הוא נשאר בבית ודאג לילדים ואני
הפכתי לחברת בורסת היהלומים ויצאתי לעבוד כמתווכת.
היצירה נדחקה הצידה שוב ונשכחה לאור טרדות היומיום והצורך להתפרנס,
לגדל את הילדים ולטפל בבעל החולה.
לאחר 14 שנים התאלמנתי ולצד המשך עבודתי בבורסה, חזרתי לחפש את דרכי
האומנותית ולהזין את אש היצירה שרק גברה בי.
התחלתי לצייר ולפני כ-7 שנים, בשנת 2001 לערך, התוודעתי לראשונה
לאומנות הויטראז' והתאהבתי בזכוכיות הצבעוניות ואפשרויות השילוב ביניהן, בחספוס מול
הרוך ובתוצאות הסופיות המרהיבות.
למדתי בחוג אחה"צ ויצרתי אהילים וחפצי נוי. בהתחלה לפי דוגמאות נתונות
ובהמשך לפי דוגמאות אותן ציירתי בעצמי ובשילובי צבעים עליהם החלטתי לבד.
המשכתי ולמדתי את שיטת "טיפאני" ובמסגרתה הכנתי אהיל בעל 1,800 חתיכות
וכן לקחתי מספר שיעורי פיוזינג.
את האהילים בסגנון היפני יצרתי לאחר מס' ביקורים ביפן, ארץ מגוריה זה
5 שנים של בתי האמצעית ומשפחתה. התעניינתי במוצרים לויטראז' והבאתי לארץ את מעמדי
האהילים הייחודיים ליפן.
בשנת 2007 חליתי
בסרטן השד ובזמן הטיפולים הכימותרפיים וההקרנות, מצאתי את עצמי שוברת זכוכיות
ומדביקה וכך, תוך ניסוי ותהייה והמון למידה עצמית, גיליתי את קסם
הפסיפס.
הדבקתי חתיכות
זכוכית על עץ, חרס וזכוכית, שילבתי נגצים וסוגים שונים של דבק ורובה. עשיתי
ניסיונות שונים ולאט לאט התגבשה שיטת העבודה שלי, כאשר רוב המוטיבים שלי באים מהטבע
- פרחים, ציפורים ופרפרים.
מעבודותיה של יהודית ברק
כיום אני רשומה כחברה באיגוד אמני המוזאיקה בישראל ונמנית בין
האמנים הבודדים בארץ שיוצרים פסיפס מזכוכית צבעונית ולא מחרסינה, כאשר איתה אני
מעטרת שולחנות, קערות, כדים ועוד.
היה זה מובן כי
הצעד הבא הינו הקמת גלריה להצגת ומכירת יצירות הזכוכית שלי, מקום בו אוכל להמשיך
ליצור ולהתפתח וביום שישי ה 30.5.08 נערך אירוע הפתיחה של הגלריה, אליו הוזמנו
והגיעו חברים קרובים ובני משפחה.
ניתן לראות את
עבודותיי באתר האינטרנט שלי (לצפיה לחץ
כאן) וכן בגלריה עצמה, בתיאום טלפוני
מראש.
