בעוד 4 שבועות, ב – 7 לינואר 2009 תציין הבורסה 40 שנה למעבר
לעיר רמת גן ולהתחלת אכלוס הבניין הראשון של המתחם – בניין שמשון.
המעבר לרמת גן מ"העיר הגדולה" תל אביב היה כרוך בקשיים ובמאבקים רבים.
אנחנו מביאים קטעים נבחרים בנושא המעבר השנוי במחלוקת מתוך ספר תולדות הבורסה –
"היהלום שבכתר" מאת שירה עמי:
המעבר לרמת גן הוא אחד הסיפורים המורכבים והמשמעותיים ביותר בתולדותיה
של בורסת היהלומים הישראלית. אין זה מעבר פיזי בלבד ממקום אחד למשנהו, אלא פריצת
דרך, שאפשרה את הפיכתה של הבורסה מגוף מסחרי קטן לענק בין לאומי.
מה שנראה לנו כיום כמובן מאליו, בא לעולם בלידה ארוכה ורבת ייסורים,
שארכה למעלה מעשר שנים, ולוותה בחיכוכים, חילוקי דעות ומאבקים בין מצדדים למתנגדים
על הצורך בבניין בכלל ועל המעבר לעיר אחרת בפרט. התהליך התחיל בשנים של שגשוג
וצמיחה וגלש אל שנות משבר כלכלי ומיתון, שאיימו לרפות את ידי מובילי המהלך,
שהתמודדו עם דרישות, מבית ומחוץ, לזנוח את התכנית.
תמונה מתוך הספר "היהלום שבכתר"
הצורך בבית חדש ליהלומנים הורגש כבר בסוף שנות הארבעים, אולם ההון לא
הספיק, ובמקום לבנות בניין שכרה הבורסה קומה נוספת מעל לקומה שבה פעלה.
ב-1955 החלה לשרור תחושת דחיפות. ענף היהלומים פעל בתנאים של גידול
במשק הישראלי, שהחל להפוך למשק מודרני, עם עלייה שנתית ממוצעת של 10% בשנה בתל"ג,
וגידול ניכר במספרהמועסקים.היקף העסקים בענף היהלומים עלה גם הוא, ויצוא היהלומים
המלוטשים כבר הגיע ל-20.6 מיליון דולר, בהשוואה ל-8.8 מיליון דולר ב-1950.
יהלומנים החלו לשכור משרדים בבניינים שברחוב אחוזת בית וברחובות
הסמוכים. גם נותני השירותים לענף החלו להעתיק את פעילותם לרחוב אחוזת בית: בנק
איגוד, עבר מרחוב אלנבי 120 לאחוזת בית 6, בנק דיסקונט רכש מקום קטן באחוזת בית 3,
ובנק ברקליס רכש גם הוא מקום בבניין של בורסת היהלומים. המפקח על היהלומים, שישב
בקריה בתל אביב, העביר את משרדיו לאחוזת בית 5, מעל בנק קופת העם.
תמונה מתוך הספר "היהלום שבכתר"
...הרעיון להקים בית לבורסה לא היה מקובל על כל החברים. האחים, בן
ציון ופנחס פוזיילוב נזכרים, כי"לרוב החברים באותם הזמנים לא היו משרדים. הרוב עשו
את עסקיהם באולם המסחר. היו יהלומנים, בעלי משרדים, שחששו שמעבר לבניין בורסה יגרום
לכך שלכולם יהיו משרדים, והתחרות תגדל, ועל כן התנגדו לתכנית המעבר."
...בשנת 1957 החלה הבורסה לתור אחרי מגרש מתאים...המשא ומתן עם עיריית
תל אביב לא עלה יפה... וכאן נכנסה לתמונה האופציה הרמת-גנית. הכל התחיל במשחק טניס
תמים בין משה אפשטיין לחברו, ממלא מקום וסגן ראש עיריית רמת גן – שלום זיסמן.
סיפר יונה פרייס:"משה, בחור ספורטיבי, שיחק טניס בקביעות עם ידידו,
שלום זיסמן, ממלא מקום וסגן ראש עיריית רמת גן – אברהם קריניצי. על כוס קפה, לאחר
משחק, הועלה הרעיון, שהיה אז מהפכני, לבנות בורסה ברמת גן. לאחר שקיבל הבטחה שרמת
גן תקבל את הבורסה בזרועות פתוחות, הביא את ההצעה להנהלה. הוא דחף את היזמה להקים
את בניין בורסת היהלומים ברמת גן, ובתמיכתם של חברי הנהלה, בשיתוף עם נשיא הבורסה –
אברהם ליפשיץ, וסגן הנשיא – שמשון רוזנבלום, נחתם ההסכם על הקמת בניין."('היהלום'
147, 1996)
תמונה מתוך הספר "היהלום שבכתר"
ומיכאל כהן הוסיף:"ראש העירייה – אברהם קריניצי, שמע על הרעיון,
התלהב, והציע ללכת לקראתנו בכל דבר. הוא הציע לנו שטח, ואמר לנו שהמקום מהווה צומת
בין הערים רמת גן, תל אביב ופתח תקווה, ושיש לו פוטנציאל התפתחות גדול מאוד. אולם,
הנהלת הבורסה סברה שהמקום לא מתאים, משום שהיו שם בתי מלאכה קטנים, מגרש חניה של
חברת דן ומגרש כדורגל של מכבי. לאחר דיונים לא מעטים והתלבטויות רבות הוסכם להקים
שם את הבורסה. תחילה קיבלנו אישורי בנייה לעשר קומות, אולם במהלך הבנייה שונתה
התכנית, והוקמו עשרים ושתיים קומות של הבניין, בעלות של 18 מיליון לירות."('היהלום'
165, 2001)
... ב-14 בנובמבר 1961 נחתם חוזה על רכישת המגרש ברמת גן, שהיה
שייך בחלקו לחברת דן ובחלקו לחברה להשקעות שליד בנק דיסקונט... אולם, חתימת החוזה
לא הייתה סוף פסוק בנוגע למיקומו הגיאוגרפי של הבניין.
...עיריית תל אביב הגישה לכמה מחברי הבורסה – לא להנהלתה – הצעות בדבר
הקצאת מגרש לבניין בורסה בתל אביב. לפי אותו דיווח, קיימה הנהלת הבורסה ישיבה
סוערת,"שדנה בפעולותיהם של כמה חברי הבורסה, החותרים תחת החלטתה של ההנהלה על הקמת
בורסה ברמת גן. כפי שנודע הייתה האסיפה סוערת ביותר, והובאו הצעות לגנות את הפעולות
של חברים אלה."
...ב-1964 כבר הונחה אבן הפינה, ולמרות שלכאורה הכל היה סגור וחתום,
עדיין לא הכל היו שלמים עם המעבר.
...בשנת 1965 - הבניין בתהליכי בנייה, כבר הושקעו בו כ-1.5 מיליון ל"י
ונחתמו חוזים עם קבלני משנה בסכומים של עשרה מיליוני ל"י - והפולמוס סביבו עדיין
נמשך. לפי העיתונות, מספר חברות יהלומים גדולות מבקשות להקים בניין בתל אביב, שיכיל
מלטשות ובורסה.
... שנה לאחר שהונחה אבן הפינה לבניין הבורסה, נכנס המשק הישראלי
לתקופת מיתון... והחלו להישמע לבטים בדבר גורלו של הבניין המוקם. וכך סיפר יונה
פרייס:"בשנת 1966 היה מיתון, והיו דעות שעלינו למכור את הבניין לקופת חולים, לבית
מלון וכדומה. אבל אנחנו המשכנו בדרכנו. לא חשבנו לסגת כלל..."
תמונה מתוך הספר "היהלום שבכתר"
...משה שניצר, שמילא את מקומו של הנשיא – אברהם ליפשיץ, שנטל חופשה
מסיבות אישיות, היה נחוש בדעתו, שאין לנטוש את המשימה שהחלה:"הייתי נגד הבניין
במקום הזה, נגד צורת הבניין. יש הבדל גדול בהתחלה של מלחמה ובין דבר שהוא באמצע
המעשה, ויש התחייבות עצומה. אנחנו רוצים לגמור את הבניין"– אמר(אסיפה כללית,
28.12.1966).
ממרחק של שנים סיפר לנו יונה פרייס:"משה שניצר ניהל מלחמות בעיריית תל
אביב כדי שהבורסה תקבל מקום מעולה. הוא תמיד רצה בשביל הבורסה את הדבר הכי יפה, הכי
גדול והכי משובח. אולם כאן – לא הלך לו. המעבר לרמת גן היה בניגוד לעמדתו, אולם
בחכמתו ידע תמיד להשלים עם מצבים, ומרגע ההשלמה – להירתם למלאכה בכל כוחו. כך גם
נרתם למלאכת המעבר לרמת גן. את המעבר לרמת גן צריך לזקוף לזכותם של משה אפשטיין
וחיים רוזן. אבל את השלמת המעבר, ואת העובדה שנבנה כאן מרכז כל כך גדול ומפואר – את
זה צריך לזקוף לזכותו של משה שניצר."(28.9.2006)
וכל אותם ימים של דיונים ולבטים, נמשכה עבודת הבנייה, כשכמה 'משוגעים
לדבר', ובהם חברי הנהלת הבורסה - ברנרד ספירו ומשה אפשטיין, המנכ"ל – מיכאל כהן,
ועוזרו – זאב נהיר, עושים באתר לילות כימים, כשהם בודקים את היציקות, מודדים את
הבורות, עוקבים אחרי צמיחת הקומות, ומלווים מקרוב את "הבייבי שלנו" – כמו שמכנה
אותו מיכאל כהן, בכל אחד משלבי התפתחותו.
עם סיום העבודות התנשא הבניין החדש לגובה של 28 קומות, ובהן 21 קומות
של משרדי יהלומנים. וכך אנו מגיעים בשעה טובה ל-24 באוקטובר 1968: בורסת היהלומים
הישראלית חונכת את ביתה החדש ברמת גן במועד מיוחד – קונגרס היהלומים העולמי, השני
שהתקיים בישראל:"בניין מונוליטי דק גזרה, המתנשא בברק של אלומיניום זכוכית ושיש,
בגבול תל אביב רמת גן, המשמש כבר היום נקודת ציון בולטת בנוף האזור."('היהלום' 8,
1968)
ב-7.1.1969 החל אכלוס הבניין. שבע שנים עברו מיום חתימת החוזה עד
לתחילת האכלוס, שנים בהן היה 'בום' גדול בקרקעות ולאחריהן שנים של מיתון כלכלי,
מלחמת ששת הימים, ולבסוף, מ-1968 – שוב פריחה כלכלית.
הקמתו של הבניין החדש עלתה 18 מיליון לירות. חלק מן הכספים גויס על
ידי מכירת המשרדים הישנים של הבורסה, וחלק - באמצעות הלוואות מסחריות וממשלתיות
לזמן ארוך. לשם טיפול בבנייה הוקמה חברת 'בניין בורסת היהלומים בע"מ' בראשות משה
שניצר. בראש ועדת הבנייה עמד אריה קצף. כמנכ"ל החברה שימש מיכאל כהן, ששימש אז
כמנכ"ל הבורסה. עם השלמת הבנייה הועברה הבעלות ל'מפעלי בורסת היהלומים הישראלית
בע"מ', שנטלה על עצמה את ניהול הבניין.
בסמוך למועד חנוכת הבניין הלך לעולמו סגן נשיא בורסת היהלומים וחבר
ועדת הביקורת של מכון היהלומים – שמשון רוזנבלום. שמו הונצח בבניין החדש, שנקרא על
שמו – בניין 'שמשון'.
את הסיפור המלא על המעבר לרמת גן ניתן לקרוא בספר "היהלום שבכתר" מאת
שירה עמי.
